תשובה קצרה: פעמיים בשנה כדיון מסודר, ובכל פעם שמונחת על השולחן החלטה בלתי הפיכה: רכישה, כניסה לשוק, השקעה גדולה או חוזה ארוך טווח. הדיון צריך לעסוק בחשיפה ובהחלטות, לא בחדשות. שאלת המפתח לדירקטור: "אילו הנחות בתוכנית שלנו תלויות בהחלטה של מישהו מחוץ לישראל, ומה נעשה אם היא תתהפך?"
ההרחבה
דיון טוב בדירקטוריון נמשך שעה ונשען על שלושה מסמכים קצרים: מפת חשיפה מעודכנת, התרחישים ומה השתנה בהם מאז הדיון הקודם, ורשימת האותות שחצו את הסף. בלעדיהם הדיון הופך לשיחה על כותרות הבוקר, הדרך הגרועה ביותר לבזבז שעה של דירקטורים.
תפקיד הדירקטוריון אינו לנחש מה יקרה, אלא לוודא שלהנהלה יש תשובה לכל אחד מהתרחישים, ושההחלטות הגדולות שורדות את רובם. דירקטוריון שדן בסיכון גיאופוליטי רק אחרי שהתממש ממלא את תפקידו החוקי, אבל לא את תפקידו העסקי.
זו קריאה לפי שבע השכבות של The Blue Pumpkin, המתודה של ד"ר בלה ברדה־ברקת.
מה לעשות מחר בבוקר
לקבוע בלוח השנה של הדירקטוריון שני דיונים קבועים, אחד לפני אישור התקציב ואחד באמצע השנה, ולהגדיר מי מכין את שלושת המסמכים.