תשובה קצרה: כן, לפחות בטווח הקצר והבינוני: היצוא הביטחוני הגיע ב־2025 לשיא של 19.2 מיליארד דולר, עלייה של כ־30% לעומת 2024, אף שחלקה של אירופה ירד מ־54% ל־36%. הצמיחה מגיעה מאסיה־פסיפיק וממדינות הסכמי אברהם, וצבר ההזמנות של שלוש החברות הגדולות עומד על כ־90 מיליארד דולר. השאלה הפתוחה אינה הביקוש אלא ריכוזיות הלקוחות.
ההרחבה
ההגבלות האירופיות אינן אחידות. ספרד עיגנה בצו מלכותי 10/2025, שאושרר בקונגרס ב־8.10.2025, אמברגו דו־כיווני על ציוד ביטחוני ודו־שימושי, כולל מעבר בשטחה, וביטלה חוזים (משגרי Silam, טילי Spike). סלובניה הכריזה על איסור סחר מלא. איטליה, בלגיה והולנד הגבילו יצוא לישראל בלבד. גרמניה הקפיאה באוגוסט 2025 יצוא לישראל של ציוד שעלול לשמש בעזה, חידשה אותו ב־24.11.2025 ונותרה לקוחה גדולה (חץ 3). במקביל, 32% מהעסקאות ב־2025 היו באסיה־פסיפיק, 15% במדינות הסכמי אברהם, וכ־10 מיליארד דולר עברו במסלול ממשלה־לממשלה.
לפי שבע השכבות של The Blue Pumpkin, זהו חיכוך בין השכבה הגיאופוליטית (מהירה: הכרעות פוליטיות באירופה) לשכבה הכלכלית (בינונית: תקציבי ביטחון עולים). למנהל בחברה ביטחונית או בספק משנה, הסיכון אינו אובדן שוק אלא ריכוזיות: תלות במעט לקוחות ממשלתיים, שקל חזק שמכרסם עד 20% מהרווחיות, וחובות המדינה לתעשייה. סיב"ט עצמה מזהירה שהתווית "מוכח בקרב" אינה עוד בלעדית לישראל: גם אוקראינה משווקת אותה היום.
זו קריאה לפי שבע השכבות של The Blue Pumpkin, המתודה של ד"ר בלה ברדה־ברקת.
מה לעשות מחר בבוקר
מפו את צבר ההזמנות לפי מדינה ומסלול (ישיר, ממשלה־לממשלה, קבלנות משנה) וסמנו כל חוזה שתלוי באישור של ממשלה אירופית אחת. לכל חוזה כזה הגדירו חלופת לקוח באסיה או במפרץ.
מקורות: גלובס, 2.6.2026 · כלכליסט, 2.6.2026 · Euronews, 2.10.2025 · Clyde & Co, 13.11.2025