ארה"ב היא יעד הייצוא הגדול של ישראל כמדינה בודדת, ולכן כל שינוי במדיניות הסחר שלה מורגש כאן. ההשפעה עוברת בשלושה ערוצים:
- ישיר: מכסים פוגעים בעיקר בייצוא סחורות. ייצוא שירותים ותוכנה, שהוא חלק גדול מהייצוא הישראלי, פחות חשוף.
- עקיף: ארה"ב מעדיפה ייצור במדינות ידידות. חברות ישראליות שממקמות קו ייצור בארה"ב או אצל בעלות בריתה עשויות להרוויח.
- מבני: המדיניות האמריקאית הפכה לעסקית יותר. הסכמים נסגרים מדינה מול מדינה, וסחר, ביטחון והשקעות נקשרים זה לזה.
הערוץ השלישי הוא החשוב לטווח הארוך. מי שקורא רק את שיעור המכס מפספס את ההיגיון שמאחוריו: ארה"ב משתמשת בכלכלה ככלי גיאופוליטי, ומדינות קטנות צריכות להבין מה הן מביאות לשולחן.
זה הנושא של הספר המתקרב של ד"ר בלה ברדה־ברקת, "להשקיע כמו טראמפ", שמציג דרך לקרוא ערך כלכלי ונדל"ני בעידן של דיפלומטיה עסקית.