השינוי המרכזי אינו העלמות מקצועות שלמים, אלא פירוק של מקצועות למשימות. חלק מהמשימות יעברו למכונה, והערך האנושי יעבור לחיבור, לפרשנות ולשיקול דעת בתנאי אי־ודאות.
בישראל לשינוי יש מאפיינים מיוחדים:
- ההייטק עצמו חשוף. תפקידי פיתוח ותמיכה הם מהראשונים שמשתנים, והענף הזה ממן חלק גדול מהייצוא ומהכנסות המדינה ממסים.
- פער בין מרכז לפריפריה עלול להתרחב. מי שקרוב להון ולטכנולוגיה מרוויח ראשון.
- מערכת ההכשרה איטית מהשינוי. הפער בין קצב הטכנולוגיה לקצב ההסתגלות של מוסדות הוא הסיכון הגדול, יותר מהטכנולוגיה עצמה.
השאלה הנכונה למנהל אינה "כמה עובדים אחליף", אלא "אילו החלטות בארגון עדיין דורשות שיקול דעת אנושי, ומי מקבל אותן".
ד"ר בלה ברדה־ברקת עוסקת בפער הזה במאמרים "עבודה בצל האלגוריתם" ו"מהירות יתר: כשהחדשנות הטכנולוגית שוברת את הכלכלה".