תשובה קצרה: סיכון מדיני נולד בתוך מדינה אחת: ממשלה שמשנה מס, רגולציה או חוזה. סיכון גיאופוליטי נולד בין מדינות: סנקציות, מכסים, עימותים, מסדרונות סחר ובריתות. סיכון מאקרו הוא התוצאה הכלכלית של שניהם: ריבית, שער חליפין, אינפלציה וצמיחה. הטעות הנפוצה היא לנהל רק את השלישי, כי הוא היחיד שמופיע בדוחות.
ההרחבה
השלושה קשורים בשרשרת. החלטה גיאופוליטית (למשל מכס אמריקאי על סחורה סינית) הופכת להחלטה מדינית במדינות אחרות (סבסוד לתעשייה המקומית), ולבסוף למספר מאקרו (אינפלציה במחירי התשומות). מי שקורא רק את מספר המאקרו רואה את הסיכון אחרון, כשהוא כבר מתומחר. מי שקורא את השכבה הגיאופוליטית רואה אותו רבעון או שנה קודם לכן.
לישראל מאפיין נוסף: הסיכון המדיני והגיאופוליטי שלובים בה יותר מבכל מקום אחר. בחירות בישראל משנות את היחסים עם המפרץ, עם וושינגטון ועם אירופה, ולכן גם את מחיר ההון של כל חברה ישראלית.
זו קריאה לפי שבע השכבות של The Blue Pumpkin, המתודה של ד"ר בלה ברדה־ברקת.
מה לעשות מחר בבוקר
להוסיף למפת הסיכונים של הארגון שורה לכל סוג, ולכתוב ליד כל סיכון מאקרו איזה סיכון גיאופוליטי עלול להפעיל אותו.