תשובה קצרה: סיכון גיאופוליטי הוא ההסתברות שהחלטה של ממשלה, מעצמה או שחקן אזורי תשנה את התנאים שבהם העסק שלך פועל: גישה לשווקים, מחיר הון ואנרגיה, רגולציה, שרשראות אספקה וביקוש. מודדים אותו לא לפי "כמה מסוכן באזור" אלא לפי החשיפה הספציפית של הארגון: אילו הכנסות, ספקים, נכסים והנחות תכנון תלויים בהחלטה המתקבלת מחוץ לישראל.
ההרחבה
רוב החברות מודדות סיכון גיאופוליטי כמו מזג אוויר: כותרת, תחושה והחלטה לדחות. מדידה אמיתית מתחילה במפת חשיפה. לוקחים את חמשת מקורות ההכנסה הגדולים, חמשת הספקים הקריטיים ושלוש הנחות התכנון המרכזיות, ושואלים על כל אחד מהם: איזו החלטה מדינית, איזה מכס, סנקציה, מסדרון סחר או עימות עשויים לשנות אותו, ובתוך כמה זמן. התוצאה היא טבלה של חשיפות, לא ציון כללי.
השלב השני הוא המהירות. סיכון גיאופוליטי פועל בשלוש מהירויות: שכבות איטיות (משאבים, דמוגרפיה, בריתות), בינוניות (הון, תשתיות, רגולציה) ומהירות (טכנולוגיה, נרטיב ותקשורת). חשיפה לשכבה מהירה מחייבת ניטור שוטף; חשיפה לשכבה איטית מחייבת תכנון רב־שנתי. חברה ישראלית חשופה כמעט תמיד לשלושתן: היא קטנה, יצואנית ותלויה בשווקים רחוקים.
זו קריאה לפי שבע השכבות של The Blue Pumpkin, המתודה של ד"ר בלה ברדה־ברקת.
מה לעשות מחר בבוקר
לבנות את מפת החשיפה בעמוד אחד ולסמן בה את שלושת הפריטים התלויים בהחלטה שתתקבל בששת החודשים הקרובים. זה הבסיס לכל ניתוח אחר.