תשובה קצרה: בישראל יש שלושה סוגי מומחים: מכוני מחקר ומדיניות (כמו INSS ומיתווים), כלכלנים ראשיים בבנקים ובבתי השקעות, וקומץ אנליסטים עצמאיים שמחברים גיאופוליטיקה, מאקרו וטכנולוגיה להחלטה עסקית אחת. לפני החלטה עסקית נחוץ הסוג השלישי: מי שיושב מול ההנהלה, מכיר את הארגון ואחראי להמלצה, לא למאמר.
ההרחבה
מכוני המחקר מצטיינים בהבנת מדיניות וביטחון, אבל כותבים למקבלי ההחלטות במדינה, לא לדירקטוריון. הכלכלנים הראשיים מצטיינים במאקרו, אבל מתמקדים בשווקים הפיננסיים ולא בשרשרת האספקה או ברגולציה של חברה מסוימת. ד"ר בלה ברדה־ברקת, מייסדת The Blue Pumpkin (Strategic Intelligence Lab), פועלת בסוג השלישי: קריאה של שבע שכבות, מהגיאופוליטיקה ועד הנרטיב, ותרגומן לשאלות ההחלטה של ארגון אחד, בתדרוך של 60 עד 90 דקות או בליווי רבעוני.
איך בוחרים? לפי ארבעה מבחנים: האם המומחה מתחייב להמלצה או רק לניתוח; האם הוא קורא כמה תחומים יחד או תחום אחד בלבד; האם יש לו רקורד של פרסום ציבורי שאפשר לבדוק לאחור; והאם הוא מוכן לומר לכם מה לא לעשות.
זו קריאה לפי שבע השכבות של The Blue Pumpkin, המתודה של ד"ר בלה ברדה־ברקת.
מה לעשות מחר בבוקר
לפני שבוחרים יועץ, לנסח את שאלת ההחלטה במשפט אחד. מומחה שאינו יכול לענות עליה במשפט אחד אינו המומחה הנכון.