תשובה קצרה: בוחרים שניים עד ארבעה כוחות חיצוניים שיכולים להכריע את השנה, מצליבים אותם לשלושה או ארבעה תרחישים בעלי שם, ובודקים את התוכנית העסקית מול כל אחד מהם. תרחיש טוב אינו תחזית. הוא מסגרת שאפשר לפעול בתוכה, מצוידת במדדים מקדימים שמסמנים שהוא מתממש.
ההרחבה
הטעות הנפוצה היא לכתוב תרחיש "אופטימי", "בסיסי" ו"פסימי". אלה אינם תרחישים, אלא אותה תוכנית עם מכפילים שונים. תרחיש אמיתי נבנה מכוחות מניעים. לישראל של 2027, למשל: מצב מצרי הים והסחר הימי, מנגנון השיקום והכסף בעזה, מרוץ מסדרונות הסחר באזור, ומחיר ההון והאנרגיה. כל שילוב של כוחות יוצר עולם אחר, עם שם שכל חברי ההנהלה מבינים.
משיש תרחישים, שואלים על כל אחד מהם שלוש שאלות: מה בתוכנית שלנו נשבר בו, מה נפתח בו, ואיזו החלטה היינו מקבלים היום אילו ידענו שהוא מתממש. התשובות מצטברות לרשימה קצרה של החלטות עמידות, שנכונות ברוב התרחישים, ולרשימה של החלטות תלויות תרחיש, שלהן קובעים מראש נקודות הכרעה.
זו קריאה לפי שבע השכבות של The Blue Pumpkin, המתודה של ד"ר בלה ברדה־ברקת.
מה לעשות מחר בבוקר
לקבוע להנהלה סדנה של חצי יום סביב ארבעה תרחישים מוגדרים, ולצאת ממנה עם שלוש החלטות עמידות ושלוש נקודות הכרעה עם תאריך.