תשובה קצרה: לא כותבים תוכנית חדשה, אלא מוסיפים לקיימת שלושה עמודים: רשימת ההנחות שהתוכנית נשענת עליהן, התרחיש שבו כל הנחה נשברת, וההחלטה שתתקבל אם זה יקרה. תוכנית אסטרטגית טובה נשארת כמות שהיא; מה שמשתנה הוא שההנהלה יודעת מראש מתי היא מפסיקה להיות נכונה.
ההרחבה
כל תוכנית אסטרטגית נשענת על הנחות סמויות על העולם: שהסחר עם שוק מסוים יישאר פתוח, שמחיר האנרגיה יישאר בטווח מסוים, שהרגולציה לא תשתנה. העבודה היא להוציא את ההנחות האלה מן הסתר ולהעלות אותן על הכתב. משהן כתובות, אפשר לבדוק אותן מדי רבעון, והתוכנית הופכת ממסמך למכשיר ניווט.
השילוב דורש יום עבודה אחד של ההנהלה עם מי שקורא את השכבה הגיאופוליטית, ואחריו בדיקה רבעונית של שעה. זה ההבדל בין תוכנית שמתיישנת ביום שבו העולם משתנה לבין תוכנית שיודעת להסתגל.
זו קריאה לפי שבע השכבות של The Blue Pumpkin, המתודה של ד"ר בלה ברדה־ברקת.
מה לעשות מחר בבוקר
לפתוח את התוכנית הקיימת ולכתוב ליד כל יעד מרכזי את ההנחה החיצונית שהוא נשען עליה. הרשימה הזו היא הצעד הראשון לכל מה שתואר בעמוד הזה.