תשובה קצרה: עולם רב־קוטבי הוא עולם שבו אין מעצמה אחת הקובעת את הכללים לכולם. ארה"ב, סין, הודו, המפרץ ואירופה מנהלים כל אחד מערכת סחר, תשלומים וטכנולוגיה משלו, והעסקים נדרשים לפעול בכמה מערכות במקביל. המשמעות העסקית: הנחות שהיו נכונות שלושים שנה (שוק אחד, מטבע אחד, ספק זול אחד) אינן עוד בסיס לתכנון.
ההרחבה
בעולם של מעצמה אחת ניצחה היעילות: מייצרים היכן שהכי זול ומוכרים היכן שהכי רווחי. בעולם רב־קוטבי מנצחת העמידות: שני ספקים במקום אחד, שני מטבעות לסליקה, שני נתיבי שיט לאותו יעד. זה עולה יותר, ולכן מי שמבין את המפה יכול לבחור היכן לשלם על עמידות והיכן לא.
לישראל יש כאן יתרון וחיסרון באותה נשימה. היתרון: היא יושבת על התפר בין אסיה, אפריקה ואירופה, במקום שבו נפגשים מסדרונות הסחר החדשים. החיסרון: היא תלויה בברית אחת יותר מכל מדינה אחרת באזור, בעולם שבו בריתות נעשות יותר עסקה ופחות מחויבות.
זו קריאה לפי שבע השכבות של The Blue Pumpkin, המתודה של ד"ר בלה ברדה־ברקת.
מה לעשות מחר בבוקר
לעבור על התוכנית האסטרטגית ולסמן כל מקום שבו כתוב "השוק העולמי" בלשון יחיד. בכל מקום כזה לשאול: באיזו מערכת מדובר?