תשובה קצרה: לא מנסים לחזות את האירוע, אלא מצמצמים את נזקו: פחות תלות בספק אחד, בשוק אחד ובמקור מימון אחד, ותוכנית פעולה לשלושת השבועות הראשונים של כל משבר. רוב האירועים שמכונים בדיעבד "בלתי צפויים" היו צפויים לגמרי; פשוט איש לא רצה לשלם על ההכנה.
ההרחבה
כדאי להבחין בין שני סוגים. הראשון הוא הברבור השחור האמיתי: נדיר ובלתי ניתן לחיזוי. השני, הנפוץ הרבה יותר, הוא הקרנף האפור: סיכון גדול וגלוי לעין, שכולם רואים ואיש אינו פועל נגדו. רוב ההפתעות הגיאופוליטיות של העשור האחרון היו קרנפים אפורים. את הראשון מנהלים באמצעות עמידות; את השני באמצעות תרחישים.
עמידות אינה מושג מופשט. פירושה: אם נתיב האספקה העיקרי נסגר לשלושה חודשים, יש לנו ספק שני שכבר עבדנו איתו פעם אחת; אם מטבע אחד קורס, חלק מהכנסותינו במטבע אחר; ואם המנכ"ל תקוע בחו"ל, מישהו מוסמך להחליט במקומו.
זו קריאה לפי שבע השכבות של The Blue Pumpkin, המתודה של ד"ר בלה ברדה־ברקת.
מה לעשות מחר בבוקר
לכתוב בעמוד אחד מה עושים בשלושת הימים הראשונים של משבר: מי מחליט, מי מדבר עם הלקוחות, מי מדבר עם הבנק. העמוד הזה שווה יותר מכל תחזית.