תשובה קצרה: מחליפים, והשוק כבר עשה זאת. טורקיה הכריזה על הפסקת סחר מלאה במאי 2024 והרחיבה אותה באוגוסט 2025 לאיסור על אוניות ועל שימוש במרחב האווירי; יבוא הסחורות מטורקיה לישראל ירד ל־924 מיליון דולר ב־2025 לעומת כ־2 מיליארד דולר ב־2024, והיצוא לטורקיה כמעט נמחק (10.9 מיליון דולר). בנק ישראל מצא שההשפעה על מחירי היבוא הייתה 0.6 עד 0.7 נקודות אחוז בלבד, כי מלט, ברזל וחומרי בניין נמצאו ביוון ובמקורות אחרים.
ההרחבה
לפני האמברגו סיפקה טורקיה כ־6.3% מיבוא הסחורות של ישראל (כ־5.3 מיליארד דולר ב־2023), ובכלל זה כמחצית מיבוא המלט, הגבס ומוצריהם וכחמישית מיבוא הברזל והפלדה, ועוד פלסטיק, רכב, מכונות וציוד אלקטרוני. לפי תיבה בדוח בנק ישראל ל־2024, יבוא המלט מטורקיה נעצר לחלוטין, אך היקף יבוא המלט הכולל עלה במחצית השנייה של 2024, ללא עלייה בולטת במדד תשומות הבנייה. חלק מהסחורה הטורקית המשיך לזרום דרך מדינות שלישיות ודרך הרשות הפלסטינית, שהיא חלק ממעטפת המכס הישראלית, עד שטורקיה החלה לדרוש הוכחת יעד בסוף 2024.
בקריאה לפי שבע השכבות של The Blue Pumpkin, זה מקרה שבו שכבת הגיאופוליטיקה (מהירות גבוהה) פגעה בשכבת התשתית והנדל"ן (מהירות איטית), ושכבת הכלכלה ספגה את המכה כי השוק פתוח ומגוון. הלקח למנהל: הסיכון האמיתי אינו המחסור אלא הפרמיה. מסלולים עקיפים יקרים ב־20% עד 30%, לפי איגוד לשכות המסחר, ומי שנשאר תלוי בספק טורקי אחד דרך מתווך ביוון, בבולגריה או ברומניה משלם אותה בשקט.
זו קריאה לפי שבע השכבות של The Blue Pumpkin, המתודה של ד"ר בלה ברדה־ברקת.
מה לעשות מחר בבוקר
בקשו מהרכש רשימה של כל פריט שמקורו בטורקיה, גם אם הספק שבחשבונית יושב במדינה שלישית, ודרשו לכל פריט כזה ספק שני ממדינה שאינה במחלוקת פוליטית עם ישראל.
מקורות: בנק ישראל, 19.3.2025 · Turkish Minute, 30.1.2026 · אל־ג'זירה, 29.8.2025 · כלכליסט, 10.7.2024